אש שלי,
ביום חמישי שעבר התרחש פיגוע נורא.
במקרה הייתי מול הטלוויזיה וידעתי על הפיגוע מהרגע הראשון. ואתה גר ממש שם. כל כך קרוב.
אבל כששלחתי לך הודעה וביקשתי שתעדכן אותי מה איתך לא באמת האמנתי שלעולם כבר לא תענה לי. אולי הייתה לי קצת הרגשה כי הרגשתי צורך לשתף את אדם שלי שאתה לא עונה לי ואולי כי פשוט הייתי רגילה שאם אני מתקשרת אתה תמיד עונה... אבל כשחלפה שעה ולא ענית לי החששות חלחלו על אמת.
היית בדרך לחתונה, אחת מאלף שהוזמנת אליהן. כי תמיד היית מוזמן, תמיד כולם רצו אותך איתם בשמחות שלהם.
לא מרפה ממני המחשבה מה היה קורה אם... אם היית מתעכב, אפילו בדקה, לשתות כוס מים, לענות לאיזה שיחה, להחליף חולצה שהתלכלכה... וכמה הגורל אכזר ובאיזו מדינה לא נורמלית אנחנו חיים.
כשהגעתי אחרי כמעט שעתיים לבית חולים, כולם היו שם. כולם. כי כולם רצו להיות עבורך ולחזק אותך, כמו שאתה היית עושה עבור כל אחד מאיתנו ברגעים הרבה פחות קריטים מאלה.
באותו שלב, כשאתה בחדר ניתוח, לא באמת הבנתי כמה המצב קשה. הייתה בי אמונה גדולה שאוטוטו אתה יוצא מהניתוח וחוזר אלינו – עוד מור"ק מבית אור אשכר לספר לילדים. אבל לצערי יחסית מהר התבהרה התמונה, כמה קטלני אותו רגע היה, שאם זה לא היית אתה, אם זה היה כל אחד אחר, הוא כנראה לא היה שורד. אבל אתה, כמו שאתה, עם כוחות שאנחנו לא מכירים, שאין באף אחד מאיתנו, כוחות של איש ברזל ובעיקר אדם עם לב כזה גדול שכל כך הרבה אנשים אוהבים והתפללו עבורו, שלא היה סיכוי שעם כל כך הרבה תפילות לא יתנו לך להיות איתנו עוד קצת, שיהיה לנו לפחות רגע אחד של תקווה ובעיקר זמן להתאחד ולהיפרד.
עברנו לא מעט ימים בחוסר וודאות, ימים שהרגישו כמו יום אחד ארוך, כמו סיוט אחד ארוך שאני באמת מנסה אבל לא מצליחה להעיר את עצמי ממנו, ואת כל הימים האלה עברנו יחד. המשפחה שלך, הבאמת מדהימה, שאני לא מבינה איך יש בהם כאלה כוחות להתמודד עם השנה הארורה הזו ומצד שני אולי זה כן קצת מתחבר לי החוזקה שלהם בגלל שאתה מי שאתה, ואולי יש שם גם משהו גנטי, ואנחנו, החברים שלך, כל כך הרבה חברים, חברים כאלה שהם כמו משפחה, משפחה שבוחרים, ובחרו בך, כי איך אפשר שלא?
ההתחלה בבית חולים, כשהכרנו כולנו קצת פחות, הייתה אבסורדית. כמה אנשים מרגישים מספיק בנוח להיות שם איתך בבית חולים, 24/7, כמה אנשים שכששואלים אותם "מה הקשר שלך לאור?" עונים "הוא היה החבר הכי טוב שלי". מודה שבהתחלה אפילו קצת נעלבתי, אבל אז הבנתי שזה נכון, היית לב כל כך גדול, היית חבר כל כך טוב, שהיה לך מקום ואהבה, ואוזן וכתף, וכוחות ואנרגיות לכל אחד שנקרה בדרכך. וזה בדיוק היה האור שבך. כולם ראו בך האדם הכי קרוב אליהם.
תמיד איתך הרגשתי הכי טובה, הכי יפה, הכי חשובה וזכיתי שמבין כל האנשים בעולם בחרת גם בי להיות קרובה אליך, לצידך, ברגעים טובים יותר ופחות, בדילמות אמיתיות, בעצות זוגיות או סתם בבחירות שטותיות של איפה נשב היום ואיזה מנה נחלוק הפעם.
אני יודעת שהתחושה הזו, שאיתך זה בסדר להיות אנחנו, על אמת, ושאתה אוהב אותנו כמו שאנחנו, זו תחושה שכל מי שליווה אותך בימים האלה הרגיש, ואני חושבת שזה היה מחמם לך את הלב לראות, להבין ולהרגיש את כל האהבה הזו שחוזרת אליך כמו בומרנג על כל מה שהיית ותהיה תמיד עבור כל אחד מאיתנו.
החברים שלך, שאת חלקם הכרתי רק בשמות מסיפורים וריכולים שלנו, הפכו בימים האחרונים גם לחברים שלי, והדהים אותי לראות בכל חבר נוסף שהכרתי קצת יותר איך כל אחד ואחד ממי שבחרת לעצמך שיקיף אותך ויהיה בחייך הוא פשוט אדם טוב. כמוך.
הכרנו כל כך מזמן, זה נראה כמו חיים אחרים, מרגיש כאילו תמיד היינו שם אחד בשביל השנייה, ואני לא מאמינה שאני צריכה להתמודד עם המחשבה שכבר לא תהיה פה בשבילי, שלא נצטרך לתאם לו"ז כדי להיפגש, שאני לא אשתמש בחיוג המקוצר שלי אליך בטלפון. אבל גם אם לא תהיה פה בשבילי פיזית, תהיה איתי בלב ותחזק אותי עם הקלילות והטוב שלך. ואני מבטיחה להיות פה בשבילך, לחבק ולחזק ולהיות עבור האנשים הכי אהובים עליך, המשפחה שלך - אמא, אדם ואייל, וגם לחזק את הזכרונות שלנו כדי שישארו איתי תמיד.
תודה על הזכות לראות אותך רק שבוע לפני היום הנורא הזה, יחד עם אלי שלי, בלו"ז שלך (טוב שלנו) זה לא מובן מאליו. רק מצטערת שלא חיבקתי אותך מספיק ולא אמרתי לך מספיק כמה אני אוהבת אותך.
אני שמחה שמדינה שלמה זכתה להיחשף למי זה אור – לכוחות, לנחישות, ללב הטהור, ואני בטוחה שהאנשים שיזכו בחלק ממך בגופם יהפכו היום לאנשים יותר טובים ממה שהם היו לפני ויפיצו את האור שלך לעוד הרבה הרבה שנים.
אני יודעת שתמיד תהיה בליבי ושכשאני אחשוב על מהו טוב, אני אחשוב עליך.
תודה על השנים שכן זכיתי שתהיה חלק מחיי פיזית וגם על אלה שיבואו שבהם תהיה חלק מהנפש והלב שלי, ותלווה אותי במחשבה, ברוח, בטוב שלך ובזכרונות הכי הכי יפים.
מקווה שאבא שומר עליך שם.
אני אוהבת אותך אש.
אני