יושב מול הדף ומנסה לחשוב איפה מתחילים, לכתוב עליך בלשון עבר לא מתעכל, איך מכניסים שנים לתוך כמה משפטים, איך בכלל ניתן להעלות על הכתב טקסט שיצליח לתאר את מי שהיית וכמה שאתה חסר.
בהספד שלי כתבתי לך שהשם הפרטי שלך מתאר אותך כל כך יפה, הפצת אור בכל מקום, הפצת טוב  בצורה אמיתית וטהורה, כמה חוויות עברנו ביחד אני נזכר בזה והלב כואב כאב חזק שמפוצץ את החזה.

תמיד אהבתי לעשות שטויות ולהשתטות וההרגשה היתה שאתה הקהל הכי טוב שלי, תמיד מציץ עלי כשאחד החברים מתחיל לדבר לראות את התגובה שלי מגיעה ואז הצחוק המתגלגל בווליום הכי חזק בחדר, תמיד מחייך ומבסוט ונותן עצה טובה בכל נושא אפשרי, אני מוצא את עצמי פותח את הווצאפ לשלוח לך הקלטה על דברים שמזכירים לי אותך או שהייתי רוצה להתייעץ איתך והגעגוע מפתיע כמה שהוא חזק, אומרים שהזמן מרפא את הגעגוע אבל איתך זה אחרת אחי כל פעם אני נזכר ביום המקולל הזה והגעגוע רק מתחזק.

לא אשכח את ההכנות שלך לתחרויות וההגעה אלי לדרום אפריקה וכמה הייתי גאה בך בקו הסיום! וכמה היית מסוגל לאכול לפני ואחרי תחרות אלו מראות שאני לא אשכח!

רציתי לבחור תמונה שתסמל אותנו ובחרתי בתמונה מטיסה שלנו ליוון אחרי שהתערבנו והייתי צריך לסחוב אותך על הגב עד לחדר, אני מסתכל עליה ונזרק אחורה להמון חוויות וסיפורים ורעים שאזכור לנצח.

תודה על שהיית ועל השיעור לחיים שלימדת אותי.
אני אוהב אותך תש, אתה בן אדם נדיר, תמיד אזכור אותך ואזכיר אותך ואבקר אותך גם מרחוק.
גאה להיות חבר שלך, איש הברזל עם הלב מזהב.