אור שלי, חבר שלי, אח שלי,
 
לא מצליח לעכל שאתה כבר לא איתנו.
11 ימים.
11 ימים של מלחמה כמו שרק אתה יודע להילחם.
11 ימים של תקווה ואמונה שתנצח.
11 ימים שמדינה אחת שסועה מצאה נושא אחד להתאחד סביבו - הרצון והציפייה שתחזור אלינו.
11 ימים שאני מדמיין את התגובה שלך לכמות האנשים שהגיעו לעמוד לצידך ולצד המשפחה שלך בבית החולים.
11 ימים שאני שומע את הקול שלך ואת הדיייי נוווו שהיית אומר בציניות ובצניעות שכל כך אפיינה אותך, וגרמה לכל אחד לרצות להיות קרוב אליך - הכי קרוב שרק אפשר.
11 ימים שהסתיימו ברגע אחד קשה מנשוא בו התנפצו כל התקוות והחלומות.
הלב בוכה, כל הגוף כואב והראש מסרב להאמין.
 
אני מבטיח!
מבטיח שנמלא את הצוואה שלך - להיות חבורה מלוכדת, להרעיף אהבה ותמיד להיות שם אחד בשביל השני.
מבטיח שנמשיך לשתות איתך קפה בכל יום שישי ולטייל איתך מסביב לעולם.
מבטיח שנזכור אותך לעד ושננצור אותך עמוק בלב של כל אחד מאיתנו.
מבטיח שאקח אותך איתי לכל פסגה אליה אגיע ושאמשיך לדבר ולהתייעץ איתך גם בכל נקודת שפל.
אתה תהיה לצידי ובתוכי בכל מקום ובכל זמן - ברגעים היפים וברגעים הקשים. כמו שתמיד היית.
 
אני בטוח שאתה יושב לך שם למעלה עם אבא שלך, עם החיוך השובב שלך והאור הנוצץ בעיניים, מסתלבט עלינו ובאותה הנשימה מחבק אותנו חזק.
 
תנוח לך בשלום חבר יקר, אך אל תשכח שמכאן אנחנו ממשיכים ביחד.
 
אוהב אותך לנצח.
צורי לוי